כל הקקי בוירוס חורף 2008

לפני שלושה שבועות אימא נסעה לאמסטרדם ואבא ואני ולילך (שהיא חברה שלנו עכשיו) בילינו ביחד. ביום שישי הלכנו כמו כל יום שישי לאכול במאנטה ריי. בקינוח היה שערות קדאיף - אבל אני העדפתי שערות של לילך:


כשחזרנו הביתה שיחקנו את המשחק שאני הכי אוהב. במשחק (שהמצאתי לו את השם קודיי) אבא יושב על הספה ואנחנו זורקים בלון באויר ואסור לו ליפול (מי שנופל לו הבלון לא מקבל נקודה). אני משתולל בכל החדר אבל לאבא אסור לעזוב את הספה. בקיצור זה קצת מסובך ואם אתם רוצים ללמוד אתם צריכים לבוא לסלון שלנו לראות.

בשבת נסענו ביחד לירושלים באוטו של לילך. רצינו לפגוש את גל וקשת אבל הם בדיוק נסעו לדרום - אז בסוף פגשנו בשער שכם את רותם (ואת אבא שלה תמיר) ואת יובל ונעמי (וההורים שלהם יקי ורונית). המבוגרים אכלו חומוס ואני כרגיל אכלתי רק פיתות. מאד רציתי לבקר את יובל בבית שלו אבל הוא צריך לישון בין שתים לארבע – זה היה ממש ממש מרגיז. בסוף הלכנו לעיר העתיקה וקנינו עוגת גבינה שנקראת כנאפה במקום שהסבא של המלך של ירדן היה קונה כנאפה (לפחות עד שרצחו אותו). הצלחתי גם לשכנע את אבא לקנות שנתי חרבות (אחת בשבילי ואחת בהפתעה ליובל).

משם המשכנו לבית הישן שלנו (שהיה ריק לגמרי) ולבית של סבא וסבתא – אבל הם לא היו. בשביל להעביר את הזמן הלכנו לקפה סמדר ולמרות שהיה ממש, ממש קר בירושלים שכנעתי את אבא ולילך שנלך לשחק בגן. לילך אמרה שבטח נהיה חולים – אבל לי לא היה אכפת.

אחרי ששיחקנו המון זמן נסענו לבית של יובל וחיכינו מחוץ לבית עד שהוא יתעורר - אבל הוא המשיך לישון המון, המון זמן. בסוף התייאשנו והחלטנו לבקר את חבר שלי יואב. כשהגענו לבית של יואב (שהוא הבית הכי מגניב בכל ירושלים), יואב ואני החלטנו לעשות מה שאנחנו תמיד עושים – ללכת מכות!

רבנו במשך שעה בערך עד שיואב כמעט התעלף ונכנע.

כשיובל סופסוף קם והלכנו לבקר אותו ואת נעמי בבית שלהם ושיחקנו שם המון זמן וגם אכלנו ערמונים ועוגיות. בדרך הביתה עצרנו שוב אצל סבא וסבתא ושוב אכלתי עוגיות (וגם כיבדתי את לילך שקצת ישבה בצד והתביישה).

ברור שבבוקר למחרת קמתי חולה ולא הלכתי לגן כל השבוע :-)

אבא טיפל בי מאד יפה ונתן לי לראות את כל הסרטים שיש לנו בבית, את "היה-היה" למשל ראינו שש פעמים:

ברור שכשאני סופסוף הבראתי - אבא נדבק.

וברור שכשאבא סופסוף הבריא – לילך נדבקה (וגם אחותה ואח שלה ובקיצור כולם)

אפילו אימא שאף פעם לא חולה, הצליחה להדבק.

כשסופסוף כולם הבריאו אבא הציע שנעשה טי-שרטים:

"וירוס חורף 08 - סוף מסלול"

רציתי לספר גם קצת על הגן החדש שלי שקוראים לו גן השחר. בגן השחר יש ילדים מהרבה ארצות בעולם כמו תיאלנד, וסין וגם כמה ילדים מישראל. הנה חבר שלי גיא ואני משתוללים ליד הפיל הענקי בדיזינגוף סנטר:

בגן יש לנו בובה של פליקס שמטיילת בכל שבוע בין הבתים של כל הילדים בגן. כשפליקס היה איתי הוא ביקר בשני הבתים שלי, גם בבית של אבא וגם בבית של אימא. בהתחלה חשבנו שאולי שפליקס קצת לבד, אז הכנו לו חברה נחמדה, ארנבית עם אוזניים כחולות, וקראנו לה פליסיה.

מאוחר יותר בלילה ישנתי עם פליקס והיה מאד כיף (לשננו). היה כל כך כיף ששכחתי להחזיר אותו לגן בזמן. אבל מחר הוא כבר חייב לחזור ואני אתגעגע אליו עד לפעם הבאה שיבוא לבקר.